זה מה שחברים שלי חשבו על הספר:

דילגתי אל המדבר עם הספר שלך ( שים לב שטרם הצמדתי לו תואר). רק התחלתי וכבר סימנתי כמה משפטים שעשו ללב שלי לחייך ❤️
גיאאאאא איזה ספר שנוןף מצחיק ומרתק... אהבתי ממש הועבר כבר לידיים הבאות במשפחה🙏
סיימתי. שיחקת אותה! סיום מעולה לספר נהדר. קטעי הביניים מעולים. ממש מעוררי מחשבה והסתכלות עצמית, הסיפור זורם ויש בו הכל - צחוק, מבוכה ועניין. קו עלילה עם הפתעות שונות, רק גורם לי לחשוב מה ירד בעריכה. מאוד נהניתי. תודה.
סיימתי. סוף נהדר. ובקריאה? צחקתי. דפדפתי חזרה לבדוק אם הבנתי, או הפנמתי. התרשמתי. חשבתי על דברים. עדיין חושב. גיא זה מרגש ממש, כולי כבוד והערצה.
גיא, חזרתי ארצה והתחלתי לקרוא, קורע לגמרי ואני רק בהתחלה, זה כמו קינוח מדהים שלא רוצים שיגמר או השקית שוקו בדרך לבית הספר עושים חור קטן יותר שישאר שוקו עד השער.
הי גיא, בדיוק סיימתי לקרוא את הספר הכי טוב שכתבת עד היום, וזו היתה חוויה חיובית פלוס פלוס. רק אחרי שצוחקים בלי הפסקה ממשהו את קולט שאנחנו לא צוחקים מספיק, תודה על שהשקעת וכתבת, היה לי תענוג אמיתי.
גידי גוב אמר פעם שאדם שכותב שיר על מגפיים הוא אחד כזה שכדאי להקים איתו להקה. סופר שמגדיר את עצמו כמי ש"מעביר חלק ניכר מהחיים בעיסוק בשטויות" הוא אחד כזה שכדאי לקרוא את הספרים שלו.
ספר שחיכיתי לסיים את מטלות היום ולהמשיך לקרוא בו. מומלץ!!!
נהנתי מהספר. הוא זורם וקליל ומשלב את רוח השטות האופיינית לך ומצד שני נגיעות במחשבות עמוקות על החיים וניסיון להבין מה אנחנו רוצים מעצמנו בחיים האלה. היו פעמיים רבות שצחקתי בקול רם. אהבתי את החלומות, התובנות עם הניצחונות הקטנים. תודה שנתת לכולנו צוהר לעולם ההזוי שנקרא המוח שלך.😍❤️🙏
ספר נהדר. מצחיק, מרגש, חכם. בשבוע האחרון הלכתי לשירותים כפול ומשולש מהרגיל, כדי להתעדכן בעלילות זוהר והחבורה... באמת שנהניתי מאוד, ואני מחכה לספר הבא. תודה! 🤴
סיימתי אתמול לקרוא את הספר שלך, פעם ראשונה בחיים שקראתי ספר שכתב סופר שהכרתי אישית. נהנתי מאוד, צחקתי עד דמעות וגם היו מקומות שבכיתי מהתרגשות. פשוט כיף, חבל שנגמר.
הקודם
הבא

הרגשתי שהחיים הם כמו פצעון מוגלתי שהתמקם לו במרכז המצח, הולך ותופח ומשתלט לי על כל הפרצוף. כואב ככל שזה יהיה, חשבתי, מישהו חייב לפוצץ אותו.

"לא חוזרים!" זרקתי לחלל האוויר, בפרץ מרדנות של מהפכן גולה.

"מ'זה??" שאל אריק.

"לא חוזרים!" חזרתי ואמרתי. "הביתה," הבהרתי. "פשוט לא חוזרים!"

ארבעה מילואימניקים מתבשרים לאכזבתם שעקב גיוס-יתר הם משוחררים לחזור הביתה בבוקר שלאחר הגעתם, אבל במקום זה הם מחליטים פה אחד לשמור את הביטול בסוד, לרכוש חמור ולצאת למסע בן שבועיים בארץ.

במסע, הם פוגשים אנשים שברחו לקצה המדבר, או פשוט נולדו שם, ומתעמתים עם איתני הטבע ועם טבעם שלהם. הם מגלים שעל אף השוני ביניהם, השילוב של אנוכיות, קטנוניות, אגו מנופח, ועצלנות כרונית יוצר הרמוניה מופלאה שמאפשרת להם לסבול זה את זה עד ליומו האחרון של המסע, ועל הדרך לבחון את יכולתם להתמסר לחופש אמיתי, משוחרר מכבלי המציאות שהותירו מאחוריהם, ושספק אם ישמחו לחזור לזרועותיה.

אחד מטייל

מוזמנים לשלוח תמונות שלכם עם הספר במקומות אקזוטיים.

טעימות

 אחת הטכניקות לתחזוקת האופטימיזם הכרוני שלו היא לשאוף תמיד למה שכבר יש לו. זו שאיפה שתמיד מתממשת וטוענת אותו באושר רציף. אבי מסוגל לראות את הצד החיובי בכל דבר. כולל בהקרנות כימותרפיות, במגפת הקורונה או בכדורגל הישראלי;
דבר לא ישווה ליופיין המהפנט של הזריחות במדבר. לאותם רגעי יקיצה שבהם הוא עוטה על עצמו גלימת משי אדמדמה ומאפשר לקרני השמש הראשונות להסיר בעדינות את מעטה הלילה ולחשוף את מרחביו האינסופיים. את יופיו הבראשיתי של הטבע במלוא הדרו. זריחה מדברית היא מהרגעים הנדירים של התייחדות עם הבריאה. מסקרן אותי לראות פעם זריחה כזו במו עיניי.
נשים ש"מתעצלות" לקיים יחסי מין, ראה ערך: אני מתה מעייפות-כואב לי הראש-אני לפני מחזור-לא התקלחתי-הילדים רק נרדמו-נראה לי שאני מפתחת משהו-לא לפני הכלב/ חתול/ תמונה של הילד מהגן, אינן עצלניות מטבען. הן רק מסרבות לקחת חלק בפעילות שאין בה סיפוק. במקום שיש בו אורגזמה, אין עצלות. המחשבות על עצלות ועל סיפוק התישו אותי. נכנסתי לאוהל לישון.
"טוב, מי בא איתי?" קטע אריק את ההתקשקשות. "בטח נמצא מספיק עצים בהליכה של כמה דקות לכיוון החירבה ונוכל להרים פה מדורה קטנה." ממעמקי השק"ש, צירוף המילים 'הליכה של כמה דקות' נשמע מאוד לא אטרקטיבי. הצלבנו מבטים זה עם זה, ואז עם אריק ולבסוף עם כוכב אקראי בשמיים, כשכל אחד מצפה שמישהו שאינו הוא יתעלה על עצמו ויקום לשים יד.זה לא קרה.לוינס אמר בצרפתית של מלומדים, שהאחר מכתיב לנו אחריות מעצם נוכחותו מולנו ולכן, בעיתות מצוקה, ברירת המחדל היא לפעול כאילו אין איש מלבדנו שיכול לעזור באותו הרגע. אבל לוינס לא הכיר את אבי ושלומי. כל אחד משלושתנו היה משוכנע שבנסיבות הקיימות, לא הוא זה שאמור לקום. שהרי מי אם לא הוא הרים וסחב, וניקה ושטף, והקים ובנה יותר מכולם ומגיע לו לנוח?