אחת הטכניקות לתחזוקת האופטימיזם הכרוני שלו היא לשאוף תמיד למה שכבר יש לו. זו שאיפה שתמיד מתממשת וטוענת אותו באושר רציף. אבי מסוגל לראות את הצד החיובי בכל דבר. כולל בהקרנות כימותרפיות, במגפת הקורונה או בכדורגל הישראלי;

דבר לא ישווה ליופיין המהפנט של הזריחות במדבר. לאותם רגעי יקיצה שבהם הוא עוטה על עצמו גלימת משי אדמדמה ומאפשר לקרני השמש הראשונות להסיר בעדינות את מעטה הלילה ולחשוף את מרחביו האינסופיים. את יופיו הבראשיתי של הטבע במלוא הדרו. זריחה מדברית היא מהרגעים הנדירים של התייחדות עם הבריאה. מסקרן אותי לראות פעם זריחה כזו במו עיניי.

נשים ש"מתעצלות" לקיים יחסי מין, ראה ערך: אני מתה מעייפות-כואב לי הראש-אני לפני מחזור-לא התקלחתי-הילדים רק נרדמו-נראה לי שאני מפתחת משהו-לא לפני הכלב/ חתול/ תמונה של הילד מהגן, אינן עצלניות מטבען. הן רק מסרבות לקחת חלק בפעילות שאין בה סיפוק. במקום שיש בו אורגזמה, אין עצלות. המחשבות על עצלות ועל סיפוק התישו אותי. נכנסתי לאוהל לישון.

"טוב, מי בא איתי?" קטע אריק את ההתקשקשות. "בטח נמצא מספיק עצים בהליכה של כמה דקות לכיוון החירבה ונוכל להרים פה מדורה קטנה." ממעמקי השק"ש, צירוף המילים 'הליכה של כמה דקות' נשמע מאוד לא אטרקטיבי. הצלבנו מבטים זה עם זה, ואז עם אריק ולבסוף עם כוכב אקראי בשמיים, כשכל אחד מצפה שמישהו שאינו הוא יתעלה על עצמו ויקום לשים יד.זה לא קרה.לוינס אמר בצרפתית של מלומדים, שהאחר מכתיב לנו אחריות מעצם נוכחותו מולנו ולכן, בעיתות מצוקה, ברירת המחדל היא לפעול כאילו אין איש מלבדנו שיכול לעזור באותו הרגע. אבל לוינס לא הכיר את אבי ושלומי. כל אחד משלושתנו היה משוכנע שבנסיבות הקיימות, לא הוא זה שאמור לקום. שהרי מי אם לא הוא הרים וסחב, וניקה ושטף, והקים ובנה יותר מכולם ומגיע לו לנוח?